Living
Meir's biography is beautifully described in his autobiographical book "Arima Burima".
Here we will note shortly the milestones, places and events in his life, that naturally shaped and influenced his artistic path, which he describes little in his book.
Some of them are formative experiences that gave him an incentive to develop in the familiar districts and courage and impetus to break through and insist on new ones.
As mentioned, Meir is self-taught and he learned a lot himself, through trial and error, trial and success, about the history of art, various painting techniques and their application, and a lot more.
קורותיו של מאיר מתוארים להפליא בספרו האוטוביוגרפי ״ארימה בורימה״.
כאן נציין בראשי פרקים את המעברים העיקריים ונפרט מעט על דרכו בעולם האומנות על כך מיעט לתאר בספרו.
כאמור מאיר אוטודידקט וכמו בהרבה תחומים אחרים גם כאן למד הרבה בעצמו, בניסוי וטעיה, בניסוי והצלחה, על תולדות האמנות, טכניקות ציור שונות ויישומן ועוד ועוד.
אבני הדרך, המקומות והאירועים בחייו, עיצבו והשפיעו באופן טבעי גם על דרכו האמנותית.
כמה מהן חוויות מכוננות אשר נתנו לו תמריץ להתפתח במחוזות המוכרים ואומץ ודחיפה לפרוץ ולהתעקש על מרחבים חדשים.
יְהוָה | לֹא-גָבַהּ לִבִּי וְלֹא-רָמוּ עֵינַי וְלֹא-הִלַּכְתִּי | בִּגְדֹלוֹת וּבְנִפְלָאוֹת מִמֶּנִּי׃
תהילים קלא
MOROCCO
Magical Morocco where Meir was born has an important impact to his works. The strong colors, the stories, the memories and the scorched sights and even the smells shows in his various paintings.
Meir was born in Morocco in 1940 in the town of Beejad to his parents Albert and Masudi Abitbol.
אם נתחיל מההתחלה למרוקו הקסומה בה נולד חותמת חשובה ביצירותיו. הצבעוניות העזה, הסיפורים, הזכרונות והמראות הצרובים ואפילו הריחות באים עולים בציוריו השונים.
מאיר נולד במרוקו בשנת 1940 בעיירה בוג׳אד להוריו אברהם ומסעודה אביטבול.
ISRAEL
Immigrating to ISRAEL aboard the ship "Jerusalem" in 1956 and the first years in Be'er Sheva were not easy. Meir attended a vocational school and went to work to help and support the family.
העליה לארץ על סיפון הספינה ״ירושלים״ בשנת 1956 והשנים הראשונות בבאר שבע היו לא קלות. מאיר למד בבית ספר מקצועי ויצא לעבוד לעזרה ותמיכה במשפחה.
ZIONA
Meir has always liked music and art, but it seems that the dicision to leave his job as a professional argon welder in favor of studying at the academy in the Department of Mathematics-Physics at the Jerusalem University, Along with Ziona's appearance in his life, a fountain of creativity began to flow within.
A flow which gradually expanded with his love for Ziona and the expansion of the family, and branched out like it into interesting and sometimes unexpected directions.
If you ask Ziona, she simply responded in her practical way to his complain of being bored when they moved into their new apartment in Be'er Sheva. "get buisy, paint, the walls are empty, fill them"
Since then and still today, Ziona must peek at the painting and say "Do not touch anymore" and then, out of nowhere, comes a process of destruction and rebirth of the painting.
מאז ומעולם חבב מאיר מוסיקה ואמנות, אך נדמה כי באותה מדרגה באוניברסיטת ירושלים בה החליט לעזוב את עבודתו כרתך ארגון מקצועי לטובת לימודים באקדמיה בחוג למתימטיקה-פיסיקה באטניברסיטת ירושלים (בהרחבה בספרו ארימה בורימה), ביחד עם הופעתה של ציונה בחייו, החל נובע בתוכו מעיין של יצירה שהלך והתרחב עם אהבתו אליה ועם התרחבות המשפחה, והסתעף כמוה לערוצים מעניינים ולפעמים לא צפויים.
אם תשאלו את ציונה, היא פשוט הגיבה בדרכה המעשית לכך שהתלונן כי משעמם לו כאשר עברו לדירתם בשמונה קומות בבאר שבע "תעסיק את עצמך, תצייר, הקירות ריקים, תמלא אותם"
מאז ועד היום, ציונה חייבת להציץ בציור ולומר "אל תיגע יותר" ואז, משום מקום, בא תהליך של הרס הציור ומשם הוא נולד מחדש.
OMER
The move to OMER allowed Meir to create a studio, where he spent nights and days painting, while managing his family life and his professional life as an educator.
During that time, he painted freely and was also influenced by the arid and monotonous environment of the Negev and painted a lot in charcoal and black and white.
המעבר ליישוב עומר איפשר למאיר ליצור סטודיו ומרחב עבודה ייעודי עבורו, בו העביר ימים כלילות בציור, תוך ניהול חיי המשפחה וחייו המקצועיים כאיש החינוך.
בתקופה זו נתן דרור לדמיון והיה מושפע גם מהסביבה הצחיחה והחד גונית של הנגב והרבה לצייר בפחם ובשחור לבן.
PARIS
The joint mission of Meir and Ziona to the Israeli school in Paris, between the years 1983-1986 was a formative experience.
Paris, the capital of classical art, was fertile ground for Meir to grow and develop as an artist. Museums, architecture, concerts, markets, and more ... in Paris and all over Europe.
There he first learned the basics of classical painting.
Still life, oil paints, by the book.
This study came after years in which he gave his wild imagination run the brush, charcoal or chalk on the canvas with freedom, and was accompanied by remarkable restraint and restrain.
השליחות המשותפת של מאיר וציונה לבית הספר הישראלי בפאריס בין השנים 1983-1986 היתה חוויה מכוננת.
פאריס, בירת האמנות הקלאסית, היוותה קרקע דשנה עבור מאיר לגדול ולהתפתח בתחום. מוזיאונים, ארכיטקטורה, קונצרטים, שווקים, ועוד... בפאריז ובכל אירופה.
שם למד לראשונה את הבסיס לציור הקלאסי.
טבע דומם, צבעי שמן, כמו בספר.
הלימוד הזה הגיע אחרי שנים בהן נתן ליד הדימיון להריץ את המכחול, הפחם או הגיר על הקנבס בחופשיות פרא, והיה מלווה בריסון ובאיפוק ראויים לציון.
KFAR SILVER
Moving to KFAR SILVER Youth Village and high school, following Ziona's work, created a softer space of letting go, closeness to land and recollection of his many sides.
Alongside his work in educational welfare in Be'er Sheva, Meir found himself working his land with love while researching and experimenting with hybridizations of cactus varieties, he again played music, mainly harmonica and continued to paint.
The locksmith in the village attracted Meir, being a professional aragon welder in his past. Finally he started welding and creating, so that to this day spectacular sculptures are placed throughout the village.
המעבר לכפר סילבר בעקבות עבודתה של ציונה כמנכ"לית יצר מרחב למשהו רך יותר של וויתור, קרבה לאדמה והיזכרות בצדדיו הרבים.
לצד עבודתו ברווחה החינוכית בבאר שבע, מאיר מצא עצמו עובד את אדמתו באהבה ומטפח את הגינה הגדולה, תוך שהוא חוקר ומתנסה בהכלאות של זני קקטוסים, הוא חזר לנגן בעיקר במפוחית והמשיך לצייר.
המסגריה שבתחומי הכפר קרצה למאיר לאורך השנים, בהיותו רתך ארגון מקצועי בעברו. ואכן בסופו של דבר חזר לרתך וליצור, וכך מוצבים עד היום פסלים מרהיבים ברחבי הכפר.
AUTOBIOGRAPHY
What gave him a boost in those days to turn into a whole new field is described in his book Arima Borima. Meir turned to writing.
As someone who lives on the seam between two worlds, between a generation that lives in the shadow of "Maktub", patience and acceptance somewhere in the Atlas Mountains, and a generation that claims to take over and runs after the next thing, Meir grew the desire to transcribe and perpetuate those sights, stories and worlds' perceptions that may never return.
He began collecting and writing materials for his first book, an autobiography named Arima Burima that was published in 2008.
Thus, while searching in his past, he began to prepare for the future, the move to the big city, Tel Aviv.
מה שנתן לו דחיפה באותם ימים לשים פעמיו לתחום חדש לגמרי מתואר בהרחבה בספרו ארימה בורימה. מאיר פנה לכתיבה.
כמי שחי על התפר בין שני עולמות, בין דור שחי בצל ה"מכתוב", בסבלנות וקבלה אי שם בהרי האטלס, לדור שמתיימר לקחת שליטה ורץ אחר הדבר הבא, השתרש במאיר הרצון להעלות על הכתב ולהנציח את אותם המראות, הסיפורים ותפיסות העולם שאולי כבר לא ישובו להיות.
הוא החל באיסוף וכתיבת חומרים לספרו הראשון, אוטוביוגרפיה בשם ״ארימה בורימה״.
הספר יצא לאור בשנת 2008.
מאיר וציונה החלו מתכוננים כעת לקראת השינוי הבא עליהם לטובה, המעבר לעיר הגדולה.
KFAR SILVER
When he moved from the village to TEL AVIV , Meir lacked a bit of space and motivation to paint, which allowed a surprising thing to happen. Meir who has so far been fed mainly by reference and art books, turned to writing his first novel. And so it turned out that in the first decade in Tel Aviv between the years 2008-2018, Meir published five books. Including Arima Borima, and four more novels. One of them is addressed to young adolescents, "The Legend of Amina and Klimer."
כשעבר לתל אביב מהכפר קצת חסר במקום ובמוטיבציה לצייר, מה שאפשר לדבר מפתיע לקרות... מאיר שעד כה ניזון מספרי עיון ואמנות בלבד ולא נתן מקום של ממש לפרוזה, המשיך בכתיבה ופנה לכתוב רומן ראשון.
וכך יצא שבעשור הראשון בתל אביב בין השנים 2008-2018 הוציא מאיר לאור חמישה ספרים. בהם ארימה בורימה, וארבעה רומנים. אחד מהם מופנה למתבגרים הצעירים, ״האגדה על אמינה וקלימר״.
CORONA
And then came Mrs. Corona and with her a sea of free time and boredom.
The great difficulty and distance from everything familiar constitutes a wonderful lawn for the imagination, for love in the heart, to family, to friends, to life. A love that burns inside and ignites the fire of creation. After almost a decade in which he took a picture here, a picture there, Meir returned to painting as an abundant spring. Attached here are also some stories he weaved during this period for his grandchildren :)
ואז הגיעה הגברת קורונה ואיתה ים של זמן פנוי ושעמום. הקושי הרב והריחוק מכל מה שמוכר מהווים כר דשא נפלא לדמיון לאהבה שבלב, אל המשפחה, אל החברים, אל החיים.
אהבה שבוערת בפנים ומלבה את אש היצירה.
לאחר כמעט עשור בו הוציא תמונה פה תמונה שם, שב מאיר לצייר כמעיין נובע ושופע.
מצורפים כאן גם כמה סיפורים ששזר בתקופה זו עבור נכדיו :)
FACES
